טור אישי ״אין דבר העומד בפני הרצון״

כמה חשוב הרצון.

רצון מוביל לחזון. חזון מתפרק ליעדים. יעדים מיתרגמים למטרות. מטרות מכתיבות תוכנית עבודה. תוכנית עבודה מתפרקת למשימות קטנות וניתנות לביצוע ו... וואו, אנחנו כבר בדרך.

המורה המדהימה שלי למודעות מתארת את זה ככה - כשאנחנו יודעים מה אנחנו רוצים, אנחנו בונים גשר מעל מים סוערים. זה לא אומר שלא רואים את הסערות. רואים, לא מתעלמים, מטפלים וממשיכים הלאה. אבל המים לא נוגעים בנו, לא מושכים פנימה ולא מטביעים - אנחנו מעל כל זה.

אני רואה את זה כמו לשלוח חץ למטרה. וכל פעולה שאנחנו עושים מתוך מודעות לרצון, מעניקה לחץ שלנו עוד אנרגיה להמשיך הלאה במסלולו. הוא לא יפול בדרך, הוא ימשיך עד שיגיע. לפעמים זה יקח מעט זמן ולפעמים הרבה. לפעמים הדרך תהיה זו שתכננו ולפעמים הדרך תהיה שונה לחלוטין. לפעמים המטרה עצמה תשנה פניה או אפילו תתחלף לגמרי בתהליך. לפעמים... נראה לנו שזה בכלל לא מציאותי או אפשרי להגיע לשם.

זה לא משנה איך מתארים את זה, פעולה מתוך a sense of purpose היא שונה מפעולה של תגובה למה שהחיים זרקו עלינו.

אז למה אנחנו לא עוצרים לחשוב מה אנחנו רוצים? לפעמים זה מכח האינרציה, לפעמים אנחנו נכנסים לאזור הנוחות ולא בא לנו להבין שאנחנו בעצם רוצים להיות שם ולא פה (כי סה״כ נחמד גם פה... לא?), לפעמים יש פחד מכשלון, לפעמים יש פחד מהצלחה... הרבה פעמים זה בגלל שאנחנו לא שמים את עצמנו בראש סדר העדיפויות. פשוט כך.

אבל כשטוב לנו, טוב לכל מי שמסביבנו. כשאנחנו מאושרים, נפתח בנו מקום להעניק. כשאנחנו עוברים דרך מתוך חתירה למטרה, מתגברים על קשיים, פועלים בגמישות, יצירתיות ומחשבה, אנחנו צוברים ידע ונסיון שיכולים לעזור לאחרים. כשאנחנו שמים V גדול ומספק ברשימה הוירטואלית של הרצונות, אנחנו פותחים דלת לעוד - עוד אושר, עוד שמחה, עוד הצלחה. אז לא שווה לעשות את זה?

קא-צ׳ינג! שלנו עוד כבר חגגה יומולדת ארבע. ורק עכשיו אנחנו מתקרבים להגשמת יעדים שהצבנו לעצמנו עוד בתחילת הדרך. אבל למדנו כל כך הרבה בדרך: על עסקים, על אנשים, על רגש חיובי ורגש שלילי, על לחייך לעולם, על גמישות מחשבתית, ובעיקר על עצמנו. התגברנו על כל כך הרבה מכשולים. בנינו מערכות יחסים וחברויות עמוקות. והחזון שלנו, הרצון שלנו - מתקרב והופך למציאות. והדרך... למרות שלפעמים נראית קשה, היא פשוט מענגת. באמת שכיף לנו מאד וכמה זה לא מובן מאיליו לומר את זה.

אז תנו לעצמכם מתנה - עצמו עיניים, חשבו איך אתם רוצים שהחיים יראו עוד שלוש, חמש, שבע או עשר שנים. בחיים העסקיים, בחיים האישיים, ביחס שלכם לעצמכם. בלי לשפוט את עצמכם אפילו לשניה. הכל אפשרי. דמיינו את עצמכם כבר שם. ואז פתחו עיניים ורשמו את זה. (בעלי האומץ יכולים לשים במעטפה בצד ולפתוח לקרוא בסיום התקופה :))

שכל רצונותכם יתגשמו.